החלטה בתיק ה"ת 2694-04-11

זוהי בקשה דחופה לשחרור תפוס שהינה משאית וולבו. בקשה שהוגשה לבימ"ש זה עוד ביום 3/4/2011 בפני השופטת התורנית אותו יום. הבקשה הועברה לטיפולי על פי החלטתה של סגנית הנשיא כאן וקבעתיה לדיון מיידית היום.

שמעתי את באי כוחם המלומדים של הצדדים שעה ארוכה כל אחד מהם כדרכו בטוב טעם ודעת טען א טענותיו ולא נותר לי עכשיו להכריע בבקשה.

יאמר מיד כי הבקשה על נימוקיה שובת לב הינה וישנן כאן טענות חריפות כי המדובר בכלל בקרקע פרטית של המבקש, לא ברשות הרבים, שאין המדובר כלל בפסולת, והבקשה היא לשחרר את המשאית לאלתר. לחילופין, בתנאים.

לבקשה אמנם צורפו תמונות אך לא ברור מי צילם אותם ומתי צולמו והאם הם באמת משקפים את מצב המקום בו עסקינן כאן, לבקשה לא צורף תצהיר מאת המבקשים או מי מהם וגם לא על ידי המבקש 2 ולא צורף שום מסמך כי מדובר בקרקע פרטית.

ב"כ המלומד של המשיבה טען את כל הטענות לטובת המדינה. בעניין זה בהחלט עיון בתיק החקירה מלמד שיש בסיס ויסוד לטענה שהמדובר בשטח שאיננו מגודר לפחות לא כולו, מול התמונות שצורפו לבקשה ישנן תמונות מנגד המצויות בתיק החקירה ונראה כי מדובר בשטח פתוח לכל דיכפין ללא גדר ונדהמתי מהר הזבל שצולם במקום. נדהמתי לא פחות ולא יותר מתגובתו של המבקש 2 עובר לארוע, כאשר תגובתו שהביאה גם למעצרו היתה לכאורה תקיפת עובד ציבור על דרך יריקה ואף איומים דבר שאף הצריך להשתמש נגדו בגז מדמיע, רק אז נרגע.

כמובן שהבקשה שבפני לא מתייחסת במישרין להתנהגותו של המבקש 2, ואולם על ארוע חמור שכזה מבחינה אלימות מילולית ופיזית לא ניתן לעבור לסדר היום ובמנותק מהחקירה המתקיימת כאן על ידי המשטרה הירוקה, מן הראוי שהמשטרה הכחולה תסיים במהרה את החקירה ככל שהיא מתייחסת לעבירות הפליליות המתייחסת למבקש 2 ואם תהיינה ראיות לכך מן הראוי להביאו לדין.

לא יעלה על הדעת שעובדים של המשרד לאיכות הסביבה שעושים מלאכתם נאמנה יהיו חשופים לאלימות מילולית או פיזית כלשהיא וכבר היו דברים מעולם ויש לתת להם את ההגנה המלאה לא פחות מלשוטרי המשטרה הכחולה, לא פחות משופטים אם יהיו מאיומים או מותקפים אלא גם אלה בלעדיהם לא ישמר שלטון החוק במדינת ישראל.

אכן מסתבר כי בניגוד למחשבה ראשונה גם אם המדובר לכאורה במשאית חדשה מהעת האחרונה ששווייה רב וערכה עובר מליון שקל וגם אם משועבדת לבנק הפועלים, הרי ברור לחלוטין כי משאית איננה פועלת כשלעצמה אלא מאחוריה גוף ולא לחינם בקשה זו הוגשה על ידי שניים, הן החברה המבקשת 1 והן בעליה המבקש 2.

בנסיבות אלו ובהתאם לפסיקה שמיד אגיע אליה שיצאה מכל בתי המשפט לרבות בית משפט העליון, ביהמ"ש אמור לבדוק היטב האם המדובר לכאורה בארוע חד פעמי, אקראי או שיש כבר עבר בעניינים דומים מצד בעלי המשאית גם אם במשאית או ברכבים אחרים. וכך הניח בפני ב"כ המלומד של המשיבה את אותה פסיקה שאין לגביה מחלוקת שיצאה מלפני חברי הטוב השופט כרמי מוסק סגן נשיא מבימ"ש השלום בירושלים ביום 14/11/2006 בתיק ב"ש 7760/06 שם היה מדובר בטרקטור של המבקשת שנתפס לאחר שביצע לכאורה עבודות כרייה בלתי חוקית.

בקשת המבקשת שם נדחתה כאשר השופט החליט להחיל על המקרה את הלכת גאלי מחשש ממשי כי יבוצעו בו עבירות כרייה בלתי חוקיות והורה כי המבקשת תחזיק בטרקטור עד לסיום ההליכים המשפטיים.

מקרה אחר, עסק בשופל של המבקשת 1 שהדיון בו החל בפני בזמנו והמשיך בביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע והסתיים בביהמ"ש העליון ובהחלטה מנומקת של השופט סלים ג'ובראן בתיק בש"פ 8009/07 המדברת בעד עצמה, גם שם היה מדובר בשופל, משאית ועגלה שהיו רשומים על שם המבקשת לאחר שנצפו לוקחים חלק בכריית חול בלתי חוקית.

והנה לאחרונה שוב המבקשת העסיקה את ביהמ"ש השלום בקרית גת בתפיסת משאית שנתפסה ביום 12/10/2010 בחשד כי בוצעה בה עבירה לפי חוק לשמירת הניקיון. גם שם היתה טענה כי אין המדובר ברשות הרבים אלא שחברי כב' השופט אקסלרוד דחה טענה זו ואני מפנה לעמוד 8, שורה 5 להחלטתו המדברת בעד עצמה. העדר הגידור הוא המכריע לעניננו. יתרה מזו, נראה היה לו כי החלטה לפסול את המשאית למשך 30 יום היתה סבירה אולם מצא כי בנסיבות הענין יש מקום להתחשב בשיקול נוסף, הסיטואציה הקשה שהיה בה היה המבקש 2 שבפנינו מחמת אשפוזה של אישתו בבי"ח ולכן החליט כב' השופט לצמצם את תקופת איסור השימוש לתקופה של 21 יום.

במקרה דנן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מהטעמים והנימוקים שמנה בא כוחה המלומד של המשיבה. בעניין זה אקצר ודי אם אפנה לפסיקה שיצאה בנסיבות דומות מלפני חברי כב' השופט דוד גדול מבימ"ש השלום בכפר סבא בתיק ב"ש 4224/08 שם היה מדובר בנסיבות דומות, שעה שהנאשם שם נתפס משליך פסולת במגרש פיראטי, גם שם נטענה הטענה שבזמנו ניתנה פסיקה בסוגיה בעבירות של כרייה אסורה של חול שהפכה להיות מכת המדינה, ואילו כאן המדובר לכאורה בעבירה קלה יותר של הפרת חוק הניקיון, אלא שטענה זו נדחתה ובצדק ונימוקיו של כב' השופט בהחלטתו מדברים בעד עצמם ומיותר לחזור עליהם.

לא זאת אף זאת, מקרה דומה נדון בבימ"ש המחוזי בחיפה בתיק ע"ח 26570-08-10 בפני כב' השופטת חני הורביץ, גם שם נתפסה משאית לאחר שנעברה לכאורה עבירה של השלכת חומר ברשות הרבים, חלקת חומר בניה על אדמה, גם שם הטענה היתה כי מדובר בקרקע פרטית שהשלכה זמנית של שברי שיש אינם גורמים לנזק סביבתי. בקשה להחזרת המשאית נדחתה ואף הערר שהוגש לביהמ"ש המחוזי נדחה תוך ניתוח של החוק מהי פסולת כהגדרתו בחוק, גם שם הוגשו תמונות מהם עלה בבירור כי השטח פרוץ ואינו מגודר וכי אין מניעה לעוברי אורח לעבור בו כרצונם, לפיכך גם אם מדובר בשטח בבעלות פרטית כטענת העוררים אין נפקא מינה בחוק מהי רשות הרבים לרבות פסיקה שהובאה שם לתיקי ע"פ 2154/07; ע"פ 4591/07; ע"פ 763/05 וכן פסיקה שצוטטה מביהמ"ש העליון שדחה את הטענה כי תפיסת נכסים אינה מידתית ומשטרם הוגש כתב אישום ואישר כי יש לתפוס את נכסיו של המבקש כדי למנוע שימוש פלילי עתידי בהם ולצורך שימוש כראיה בהליכים המתקיימים נגדו בתיקי רע"פ 9747/08 ורע"פ 10801/07. ולאחרונה ממש בהחלטה שיצאה מלפני השופט אליקים רובינשטיין אף היא בנסיבות דומות של כמה משאיות שנתפסו בגין שפיכת פסולת בניין ברשות הרבים בתיק רע"פ 6990/10 גם שם הודגש כי העבירות לפי חוק שמירת ניקיון הן אחריות קפידה ולפי הוראות החוק נושא התאגיד עצמו באחריות פלילית ומטרת תפיסת המשאיות הינה מניעת המשך ביצוען של עבירות של השלכת פסולת ואין רלוונטיות לטענת החברה כי טרם הוגש כתב אישום והיא לא הורשעה, ובאשר לטענה כי המשאיות משועבדות לבנק הפועלים ממש כמו במקרה שבפנינו צויין כי אין ליתן אמון בחברה או במנהלה אשר המשיכו בעבירות דומות גם לאחר שנתפסו משאיות החברה.

כב' השופט אליקים רובינשטיין כדרכו בהחלטה מנומקת דן בהוראות חוק שמירת ניקיון בזיקה לסעיף 32 לפקודת מעצר וחיפוש, לסף הראייתי הנדרש לשלב זה של דיון ובפסקה יד להחלטתו חוזר ומזכיר לנו כי תפיסת חפצים והחזקתם בידי המשטרה וכן חילוטם על ידי ביהמ"ש נבחנים נוכח תכליתן של הוראות הדין הרלוונטי, הזכויות המהותיות והאינטרסים המשמשים בזירה. נדרש איזון בין ההגנה על הזכות הקניינית של הפרט לבין האינטרס הציבורי שבמניעת ביצוען של עבירות בעזרת חפצים העוזרים במימושן לאחר מכן חוזר ומדגיש שההגנה על איכות הסביבה הוכרה על ידי ביהמ"ש העליון כשיקול רב ערך בהקשרים שונים, ציטט מדברי השופט ברק בתיק בג"ץ 4128/02 הפנה לקולו של המשפט העברי בסוגייה לדברי פרופ' רקובר ד"ר ויגודה וקהלת ובסופו של יום דחה את הבקשה שם.

סיכומם של דברים, אף אני סבור כי בנסיבות הענין שבפני דין לדחות את הבקשה.

יחד עם זאת, בשולי הדברים ועל מנת שלא יווצר מצב שההליך הפלילי ימשך כאן שנים, וכדי לזרז את משטרת ישראל הן הירוקה והן הכחולה בעבודתה, אני סבור שראוי שבמקרה דנן תינתן עדיפות לחקירות נשוא תיק זה, מן הראוי שאם ימצאו ראיות יוגשו כתבי האישום בתוך 30 יום מהיום, ובמידה וימצאו לנכון אף להגיש בקשה להמשיך להחזיק בתפוס עד לסיום ההליכים המשפטיים, בקשה שתשקל בבוא העת. במידה ולא יעשה כך יהיו רשאים המבקשים בתוך 30 יום מהיום להגיש בקשה נוספת מטעמם והיא תשקל בבוא העת.

זכות ערר כחוק לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע.

<#4#>